ריק ושומם היה שטח האדמה שנמסר לרשותם של מתישבי נהלל. מסביב לו ואדיות לא-עמוקות, מי בצות, עדות יתושים מזמזמים באויר דלוח חם ללא נוע. על הגבעות שמסביב נחו אבני בית-עלמין מעוגלות שטופות גשם, מגודלות אזוב, שכיסו על קברים של שני ישובים, שנחרבו כמה עשרות שנים לפנים. וממעל לעמק זה עמדו ארבע נקודות, הנזכרות בספר יהושע י"ט: "קטת ונהלל ושמרון וידאלה... זאת נחלת בני זבולון".

באור לח´ אלול תרפ"א עלו עשרים איש ונטו שבעה אהלים. באו בלי תכנית מסוימת, בלא תקציב בטוח. מעט האמצעים שניתנו מקהי"ס ניתנו פירורים פירורים ולא במזומנים ולא בעתו. וחמרי בנין יקרים, ובשעה זו המוסדות, האישים, המומחים עומדים ומתנגדים לעצם העליה על אדמה ממארת, מימות תחלואים, אויר ספוג מות. ארוך הוא פרק ההתהוות: "יצירת בראשית, כמעט חסרת דוגמה לפניה. נעשתה בתוך סבך פגעים ומכשולים, פגעי טבע, הפרעות שכנים, יחס הממשלה, חוסר אמצעים, שנות בצורת, עכברי שדה, מחלות תכופות באדם ובבהמה, וממעל לכל אלה לבטי הנפש בבנין החיים החדשים רבי הבעיות, התלכדות חברתית, שגיאות, פורעניות, אינבלידיות, צער הפרט והצבור, אבידות ואבל כללי, משטר ומנהגים, חובות וזכויות". הנה הרשימה המפורטת של השנים הראשונות לשכלול המושב.

ולא נפלה רוחם בקרבם, לא התרפו, עבדו ועבדו, בכל כחותיהם השתמשו. קודם כל מעשה ההבראה. מי הבצות נקוו בתוך צנורות חרס ומלט בעמקי האדמה, המוליכים אותם לתוך המעין העקרי, שממנו שואבים ומעלים לגינות הבית, ונמצא שהמים שהיו קודם קני המלריה והאנופוליס, נעשו למכשירי ברכה. אמנם עבודת ההבראה בשנה הראשונה הפילה למשכב שמונים אחוז מהעובדים, אבל נצחו החיים את המות. זוכו המים וטוהרו, והבריאו את המקום. והאדמה כולה הוכשרה, סוקלה באבנים והוטבה, וזבלי השדות החזירו לאדמה את חילה, רוותה זעת עמלים וספגה אהבתם ומסירותם.

• שבעים פנים לתורה